סגן נשיא בימ"ש השלום בנצרת ציטט את דברי ביהמ"ש העליון שקבע בעבר כי "העובד, הבא להוציא לחמו במקום העבודה, זכאי למקום עבודה בטוח והוא נותן אמונו במעביד".
בית משפט השלום בנצרת קיבל את תביעתו של פועל בניין שנפצע קשות לאחר שנפל אל פיר מדרגות. סגן הנשיא השופט יוסף סוהיל קבע כי המעסיק התרשל והורה לו לשלם לתובע כ-747,000 שקל פיצויים.
המקרה, שהתרחש בשנת 2010, הותיר את התובע עם פציעות בשתי רגליו. האירוע הוכר כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. באותה שנה הוא הגיש גם תביעה לפיצויים נגד המעסיק וחברת הביטוח של המעסיק (מנורה).
התובע טען כי התאונה אירעה כתוצאה מהתרשלות הנתבע. הוא סיפר שעבד על גג של בניין, כאשר נפל מגובה 3 מטרים, מפתח פיר של מדרגות שהיה ללא כיסוי וללא מעקה או גידור כלשהו.
הנתבעים הציגו גרסה שונה לגמרי. הם טענו כי התובע הלך לאחור, נתקל במעקה בטיחות שהיה מסביב לפיר, שבר את המעקה ונפל. עוד נטען בין היתר כי בכל מקרה יש להטיל על התובע את האשמה לתאונה.
אלא שהשופט סוהיל התרשם כי "עדותו של התובע, ככל שהיא נוגעת לאופן התרחשות התאונה ונסיבותיה, אמינה ומהימנה". חיזוק למסקנה זו השופט מצא בתיעוד הרפואי, וכן בעדותו של פועל נוסף שעבד עם התובע באותו יום. אותו עד אמנם לא ראה את הנפילה עצמה, אבל העיד שלא היה כיסוי או מעקה כלשהו ששמר מפני פיר המדרגות.
על כך השופט הוסיף כי גרסת הנתבעים לא עומדת במבחן ההיגיון, ואף סותרת דברים מאוחרים יותר שאמר הנתבע בבית המשפט, שם טען כי הפיר היה אטום בקרשים מכל צדדיו. "ממה נפשך? אילו הפתח היה מגודר לבטח, כמתואר, התובע לא היה אמור ליפול, מן הסתם, לעומק 3 מ', אף אם המעקה אכן נשבר", כתב השופט.
המעסיק הוא בעל השליטה
מכאן השופט ניגש לניתוח המישור המשפטי, וקבע כי הנתבע התרשל כלפי התובע. בהקשר זה השופט ציין כי הסיכון של נפילה מגובה באתר בנייה אינו בגדר "סיכון טבעי", מה גם שניתן היה למנוע אותו בעזרת אמצעים פשוטים, זולים, וקלים לביצוע.
בהמשך פסק הדין השופט קבע שאין לייחס אשמה כלשהי לתובע, לאחר שהוכח כי פיר המדרגות היה ללא גידור, או עם גידור לא יציב. כמו כן, השופט הבהיר שלא הוכח כי התובע התנהג באופן רשלני, והזכיר כי "רווחת בפסיקה המגמה שיש להקל עם העובד בבחינת אשמו התורם ולהקפיד עם המעביד".
ראוי להביא את דברי בית המשפט העליון שעליהם התבסס השופט בקביעה זו: "העובד, הבא להוציא לחמו במקום העבודה, זכאי למקום עבודה בטוח והוא נותן אמונו במעביד, בעל השליטה על מקום העבודה, שיספק לו תנאי בטיחות והדרכה סבירים הנדרשים לביצוע העבודה".
לאחר מכן נדונו באריכות הנכויות והנזקים שנגרמו לתובע, על סמך חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט שהעריך כי לתובע נכות קבועה בשיעור של 20%.
בסיכומו של דבר, השופט אמד את נזקיו של התובע בסכום של כ-1.2 מיליון שקל, כאשר עיקר הנזק הוא הפסדי שכר לעבד ולעתיד. מסכום הפיצוי נוכו תגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי (כ-440,000 שקל).
התוצאה הייתה שהנתבעים חויבו לשלם לתובע פיצויים בסך כ-747,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23%, והוצאות משפט בסך 8,000 שקל.
